המוסד לביטוח לאומי נ' איילון חב' לביטוח בע"מ ואח' - פסקדין

החלטה

מבוא

בפני בקשה לתיקון כתב התביעה. הנתבעות מתנגדות לבקשה בנימוק שהתביעה בעילה המתוקנת התיישנה.

התובע הגיש ביום 20.7.09 כתב תביעה כנגד הנתבעות בגין דמי פגיעה, קצבת נכות מעבודה ומענק נכות ששילם לגב' ל' ח', (להלן: "הנפגעת"), לאחר שזו נפגעה בתאונת דרכים. תביעתו היא כלפי הנתבעות, מבטחות הרכב שעקב השימוש בו אירעה התאונה, להשבת הסכומים ששילם מכוח הוראות סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), תשנ"ה – 1995, (להלן: "חוק הביטוח הלאומי") ומכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975, (להלן: "חוק הפיצויים"). התאונה נשוא התביעה אירעה ביום 29.1.02 והגשת התביעה במועד שבו הוגשה נעשתה בהסכמת הנתבעות להארכת תקופת ההתיישנות עד ליום 1.9.09.

בבסיס עמדת התובע להסתמך בתביעתו על זכות הסוברוגציה העומדת לו מכוח חוק הביטוח הלאומי עומדת החלטתו לבטל את ההסכם ארוך השנים עם המבטחות השונות ועמדתו כי ביטול זה חל למפרע על כל הסכומים המגיעים לו וטרם שולמו.

כתב ההגנה של הנתבעות הוגש ביום 22.9.09 ובו העלו הנתבעות בין היתר טענות התיישנות והיעדר עילה וכן טענו כי 'דין התביעה להידחות על הסף מאחר ולתובע לא קמה עילת תביעה ע"פ החוק אלא ע"פ ההסכם בלבד. משהוגשה התביעה עפ"י החוק דינה להידחות' (סעיף 9 לכתב ההגנה).

הנתבעות העלו בהקשר זה טענות שונות ובהן כי קמה הודאת בעל דין, קמה מניעות וכי הדרישה לפיצוי שלא לפי ההסכם היא עשיית עושר ולא במשפט.

לאחר הגשת כתב ההגנה הגישו הנתבעות בקשה לדחייה ולמחיקה על הסף של התביעה בשל כך שאין לתובע עילת תביעה אלא לפי ההסכם וטענו במסגרת הבקשה את אותן הטענות שהעלו בכתב ההגנה.

במהלך ישיבת קדם משפט ביקשו הצדדים שהות לנהל משא ומתן ומעת לעת ביקשו להמתין עם קידום התובענה. בסופו של דבר המשא והמתן לא צלח. בין לבין ניתנו פסקי דין בהליכים אחרים שבהם התקבלה עמדת הנתבעות ולפיה ההסכם בין התובע למבטחות השונות חל על דרישות הנובעות מתאונות שקדמו לביטולו.

הטענות

התובע מבקש לתקן את כתב התביעה ולהוסיף לו סעיף שבו נטען כי ככל שבית המשפט יקבע בניגוד לעמדתו כי על תביעה זו חל ההסכם רב השנים שבין המבטחות לבינו יהיה התובע זכאי לשיבוב בשיעור של 55% מסכום התביעה בצירוף ריבית הפיגורים הקבועה בהסכם החל ממועד הדרישה הראשונה.

בבקשה מסביר התובע כי הוא לא סבר שהתיקון נדרש מאחר ומדובר בטענה שהנתבעות טענו לה ומדובר בהודאת בעל דין המחייבת אותן לשלם לפחות את הסכום המגיע לפי ההסכם. בנוסף מאחר והעילה הסטטוטורית 'בולעת' את התביעה לפי ההסכם אין צורך להסביר כי נתבע גם התשלום המופחת לפי ההסכם. התובע מסביר כי מצא לנכון נוכח עמדת הנתבעות 'ולמעלה מן הצורך' לבקש לתקן את כתב התביעה. הוא מפנה לרע"א 3258/11 שיראל בוסקילה נ' שירות בריאות כללית, (פורסם במאגרים, 30.8.11), (להלן: "בוסקילה") ולמד מהחלטה זו על הגישה הליברלית בתיקון כתב טענות.

עוד מצביע התובע על כך שמועד ההתיישנות, ככל שתועלה טענה כזו, חל רק ביום 8.2.17 משום שיש לראות בסילוק תביעת הנפגעת כנגד הנתבעות כהודאה במקצת הזכות.

הנתבעות טוענות כי אין להתיר את תיקון התביעה שכן עילת התביעה המבוססת על ההסכם התיישנה. הן מפנות להתנהלותו של התובע ולפיה ביקש ארכה להגשת התביעה בעילה ההסכמית אך בסוף הגיש אותה בעילה המבוססת על חוק הביטוח הלאומי ועתה משלא התקבלה עמדתו חזר לעילה החוזית אף שזו התיישנה.

הן סבורות כי במקרה זה מתקיימים הרציונאלים שעומדים בבסיס מוסד ההתיישנות שכן התובע זנח את טענותיו, אין להשקיע משאבים בעניינים שאבד עליהם הקלח; לנתבעות אינטרס הסתמכות בכך שהתובע זנח את העילה החוזית ולא ניתן לצפות שישמרו את ראיותיהם בכל הנוגע לעילה זו.

הנתבעות מפנות לכך שמרוץ ההתיישנות בקשר לעילה החוזית לא נעצר ונוכח ההלכה שנקבעה בע"א 1577/97 המוסד לביטוח לאומי נ' עמית, פ"ד נז (4) 433 (2001) זו נמנית ממועד קרות התאונה. עילה זו, כך עמדת הנתבעות, התיישנה ביום 1.9.09. עוד טוענות הנתבעות כי אין לראות בטענותיהן לתחולת ההסכם הודאת בעל דין ואין לקבל את הטענה לבליעת העילה החוזית בעילה הסטטוטורית. הנתבעות חולקות כי ניתן לראות בהן כמי שהודו במקצת זכותו של התובע.

כפועל יוצא מעמדתן שהתביעה התיישנה נובעת טענתן כי אין להתיר את תיקון התביעה ולאפשר בדרך זו דיון בעילה שהתיישנה.

התובע משיב לטענות הנתבעות ומסביר כי במקרה זו הרציונאלים למוסד ההתיישנות תומכים דווקא בעמדתו וכן מבהיר כי הנתבעות נהנו מניכוי מלוא הגמלאות.

תיקון כתב התביעה

תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 מאפשרת לבית המשפט להתיר לבעל דין לתקן או לשנות את כתבי טענותיו 'בכל עת' על מנת שבית המשפט 'יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין'.